ההריון הוא תשעה חודשים מיוחדים בחיי האישה. זו היא תקופה חווייתית ומאתגרת   גם יחד.
השינויים  מתרחשים בכל רובדי החיים:  הורמונלי ורגשי, פיזי ופיזיולוגי, חיצוני ובעומקי הגוף. כל אחת חווה את השינויים בדרכה שלה וההתמודדות עם השינויים תלויה גם באישה עצמה אך גם בתמיכת הסביבה.
"אילו הייתי יודעת..." – המשפט הנפוץ ביותר שאומרות נשים, הבאות לקליניקה שלי לאחר הלידה.
המודעות היא המחיצה שבין הבריאות לתחלואה.

מרכז הכובד, אשר בדרך כלל נמצא באזור הטבור, נע קדימה, ובשלב מאוחר יותר גם כלפי מטה. שרירי הגב התחתון נאלצים לעבוד באופן אינטנסיבי יותר כדי לאפשר הליכה זקופה, להקל על המתח ו/או תחושת אי הנוחות המקומית, מה שעלול להווצר באזור המתניים.

עם גדילת העובר, הרחם תופס בהדרגה את מרבית החלל שבין הצלעות לבין קרקעית האגן. לסרעפת  אין מספיק מקום לנוע והבוכנה שאחראית על הנשימה חווה קשיים שונים. הדבר מתבטא בנשימה שטחית, בפיהוקים תכופים ולפעמים אף בכאב באזור הצלעות.

האיברים הפנימיים הסמוכים לרחם, כמו - שלפוחית השתן והחלחולת, עלולים להמחץ. ,תהליך זה גורם עיקרי לאי נוחות, לדחיפות ולתכיפות במתן השתן ולעצירות בדרגות שונות.

בטריימסטר השלישי הגוף מפריש הורמון בשם אלסטין, שתפקידו לאפשר גמישות של רצועות האגן בזמן הלידה. הגמישות נדרשת עבור העובר – התברגותו לתוך תעלת הלידה. ישנם מצבים חריגים, בהם גמישות האגן מתחילה טרם זמנה, וגורמת לכאבים בעצמות האגן הקדמיות – SYMPHISIS PUBIS.

הגמישות מאפשרת לשרירי הבטן להתרחב ולהמתח, עד כי לעיתים אפשר לזהות שהטבור נמחק - סימן להפרדות של שכבה חיצונית בשרירי הבטן – DIASTESIS RECTY.

בתקופה זו גם שרירי האגן עומדים תחת עומס חריג. לעיתים הסוגרים, שהם חלק משרירי האגן, "מתעייפים" ולא אוטמים את השופכה או את פי הטבעת בצורה אופטימלית. הדבר עלול לגרום לבריחה של גזים, שתן ואף צואה

למה חשוב לקבל טיפול בתקופת ההריון?

מנסיוני, את רוב הבעיות, איתן מגיעה אלי האישה לאחר הלידה, ניתן היה למנוע מלכתחילה, עוד בתקופת ההריון. המודעות, הטיפול המקצועי וההדרכה להתמודדות עם הבעיה מונעים סיבוכים רבים לאחר הלידה.

בקליניקה לבריאות האישה  ניתן לקבל מענה לבעיות הבאות בתקופת ההיריון: